March 11th, 2012- 1 Year Anniversary

(Calm down English speakers, English is below the Hebrew)

יום השנה לרעידה וצונאמי ביפן. אני כל היום נזכרת באיפה הייתי לפני שנה. היה יום שישי. פתחתי את הבוקר שלי, כמו ברוב הימים בקריאת אתרי חדשות מהארץ ומחול. ראיתי שהיתה רעידת אדמה עוצמתית ליד יפן. לא היה מידע על נפגעים או נזק. המשכתי את יומי בראנץ׳ עם חברים בבית קפה בתל אביב. בזמן שישבנו על ארוחת בוקר ראינו בשידור ישיר את הצונאמי מגיעה לצפון יפן. ישבנו המומים וצפינו בהרס המוחלט על ידי תופעת טבע. מי היה מאמין שבעוד שנה בדיוק אני אעמוד בצפון יפן ואראה את הסרידים של ההרס במו עיניי? אף אחד לא ידע מה יהיה פה ביום השנה. ישראאייד לא מתקיים סדנאות אתמול היום או מחר והבנו מהקהילות שאנו עובדים איתם שהיום יהיה מאוד פרטי, שהמשפחות ילכו להתפלל על קברות האבות לפי המסורת היפני. אתמול החלטנו לנסוע צפונה עם חברה עיתונאית יפנית ששמה מקיקו. מקיקו נסע לעירייה בצפון מחוז מיאגי ששמו קסנומה. היא נסע לראיין כומר בפטיסטי שאיבד את הכל באסון ועכשיו בונה את חיו ואת כנסיותיו מחדש. הגענו לקסנומה ובאנו ישר לטקס ההזכרה בכנסייה הזמנית שהיה משולב בתפילות יום ראשון. הופתעתי לראות הרבה מתנדבים נוצרים מארגונים שונים שהגיעו מכל העולם לשכם. הטקס היה נחמד אבל עם קצת יותר מדי "Jesus loves you" ו ״Jesus will save you" לטעמי.

לאחר הטקס המשכנו לכיוון הים והנמל. בדרך ראינו ערמות של מכוניות הרוסות וסרידים של בתים. מאוד הופתעתי לראות את זה כי בשאר האיסורים שהייתי בהם ההרס פונה והכל מאוד מסודר. הבנתי שראש העיר קסנומה לא משכם הרבה ולא בונה מחדש כרגע כי אינו סומך על אנשים מבחוץ שיבנו לו את העיר מחדש.

קסנומה היא עיר מהממת ביופיה הפיזי. יש הרים ירוקים מסביב והעיר מזכירה עיירת דייג בניו אנגלנד שבארה״ב ומקום בדרום אפריקה שנקרא storms river mouth.

טיילנו בנמל ובשוק הדייג הענק, בגודל של הנגר של מטוס והכל הרוס לחלוטין. מדהים שתעשיה שלמה שהתקיימה בזכות הים יכולה גם להרס בגלל הים...

להפתעתינו מצאנו טקס ממלכתי של העיר ונכנסו עליה. יצאנו מהאוטו ב14:46 ושמענו צלילי גונג ברדיו. כשיצאנו מהאוטו שמענו צפירה. דקה דומיה בדקה שהתחילה רעידת האדמה. מעולם לא ראיתי דקה דומיה במקום שהוא לא ישראל. כשנכנסו לטקס שהתקיים בעולם תרבות כמעט בגודל של יד אליהו, הטקס היה בהפסקה ושודרו נאומים של ראש הממשלה ושל הקיסר מטקס ממלכתי בטוקיו. הטקס שלנו המשיך עם נאומים של ראש העיר ושל 2 נערים שאיבדו כמעט את כל משפחתם-אמא, אבא, אחים וסבים. בנאומים הנערים דיברו ישרות אל בני משפחתם שניספו והנאומים ריגשו אותי עד דמאות. (בעזרת היפנית המעט מאוד שישי לי והתרגום של מקיקו). כיוון שזה יום השנה הראשון, אני לא יושבת שאף איד ידע למה לצפות. כישראלית, אי אפשר לחוות יום כזה ולא לישוב על יום הזכרון ויום השואה בארץ. הטקס הממלכתי של העירייה מאוד הזכיר לי את יום השואה בארץ. טקס לא ברוח לאומני (רק דגל יפן 1 על הבמה) אלה ברוח של זכרון. כמובן שהיו צדדים מאוד יפנים כמו זה שכל אחד לא הפסיק להתנצל ולבקש סליחה.

מאוד מעניין אותי לחשוב מה היה קורה אם יום השנה הראשון היה יוצא ביום חול. האם היו סוגרים מקומות עבודה? בתי ספר? כנראה שנצטרך לחכות לשנה הבאה....

אז זהו, עברנו את יום השנה. מחר עוד מעם אין סדנאות ואולי ניסע לעשות סקי. מחר בערב יורדים לטוקיו לכנס ואז חוזרים ביום שלישי בצהריים להמשיך את הסדנאות. החוויה של היום הזה רק חיזק בי את תחושת השליחות פה. אם הזמן אני מתחילה ליצור קשרים עם אנשים שמגיעים קבוע לסדנאות ואם אצליח ללמוד את השפה הממש קשה הזאת (אשמח לטיפים מכל לומדי הבלשנות) אז אהיה מאוד מבסוטה.

בינתיים, העלתי אלבום ראשון של תמונות לפייסבוק-

http://www.facebook.com/media/set/?set=a.10100905788349738.2843436.5700418&type=3&l=a221b2c458

יש גם סרטון מאוד יפה ומרגש שהוצינו לאחרונה, אפשר לראות אותי מאחורה ואני הייתי בכל הסדנאות האלה- http://vimeo.com/38314067

אז זהו לבינתיים, אוהבת ומתגעגעת לכולכם!!!

Well the one year Anniversary has arrived. Today (Sunday) marks one year since the tsunami and earthquake struck Japan. In the past few days, I have been wondering how this day will look. This is the first anniversary, the first time the country will try and memorialize this event. How will they do it? As an Israeli, it is impossible to approach a day like this without examining it through the prism of Yom hazikaron or Yom hashoah. In Israel, memorial days follow a very clear and familiar format. What would it be like here? I found myself constantly thinking about where I was last year. It was a Friday morning. I began my day as with most days, with a quick skim of Israeli and international news sites. I saw the news of a large earthquake off the coast of Japan. There was still no news of damage or of people killed. I read the news and went off to start my day. A few hours later, I met friends at a Tel Aviv cafe for Friday brunch (one of my favorite pastimes). As we sat and ate we watched live footage of the tsunami washing ashore in Japan. We watched in horror as we saw houses cars and people washed away by the powerful forces of nature. Who would have ever thought, in a million years, that exactly one year later I would find myself standing in that very place among the ruins?

On the anniversary and the day before and after, we did not have seminars. We were told that It would be a private day of memorial, that people would grieve privately and go pray on their ancestors graves as is the Japanese tradition. on the day itself, Yotam, Nave (a photographer from Israel who is here for a few weeks), and I went north to a town called Kasenuma with a journalist friend of ours named Makiko. Kasenuma was a town that was almost entirely destroyed. Makiko was going to interview a Baptist minister who lost his home and his church in the disaster. We arrived in Kasenuma and went to a memorial service that was combined with Sunday services at the church's temporary location. I was surprised to see a large number of Christian volunteers from all over the world attending. The service was nice, ( a bit too much "Jesus will save you" and "Jesus loves you" for my taste) but anyways...

After the service we went out to one of the ruined areas. There were broken cars everywhere and you could clearly see the foundations of houses that had been washed away. It was very interesting to still see so much ruin. In most places I have seen, there is empty open space where buildings once stood and huge orderly piles of debris. Apparently the mayor of Kasenuma is weary of outsiders and does not want them rebuilding his town. The town is a very picturesque place. Reminds me a lot of a New England fishing village or of Storms River Mouth in South Africa. We saw the fishing port and the large fish market that is the size of a large airport hangar and is now empty and hollow. Crazy that an entire industry that existed because of the sea was wiped out by the sea.

To our surprise we found a community ceremony that took place at a large cultural center in a space about the size of the Cole Field House at UMD.

As we arrived and got out of the car, we began to hear gong chimes on the radio. We got out of the car and heard sirens. It was 2:46, the exact minute the earthquake began. A moment of silence was being observed. I have never witnessed a national moment of silence anywhere outside of Israel, it was very powerful. As we entered the ceremony, it was paused and large screens showed live feed of speeches given by the Prime Minister and the Emperor and Empress at the main national ceremony in Tokyo. Afterwards, our local ceremony continued with speeches by school principals, the mayor, and other city officials. 2 teenagers spoke and Makiko translated for me. They were siblings and had lost their mother, father, 2 sisters and grandparents in the tsunami. They spoke directly to their deceased family members and their speeches moved me to tears. Thanks to Makiko's translation and the tiny bit of Japanese I understand, I was able to understand the ceremony.

It really reminded me of a Yom HaShoah ceremony in Israel. Nothing nationalistic (only 1 Japanese flag) just remembering, sadness, of course there was many typical Japanese aspects such as an outpouring of guilt and nonstop apologizing.

I am very curious to see what would have happened had the first anniversary fallen during the week. Would schools have been closed? Places of employment? who knows. It will also be interesting to see what happens next year.

So thats it, we've made it through the first anniversary. Tomorrow we will take a half day off (my first including weekends since I have been here) and go skiing. Should be amusing...

Today's experience has only strengthened my desire and resolve to be here and continue this work. There is a lot of emotional healing that needs to be attended to and the people are wonderful. Now if only I could communicate with them. I am the new owner of 3 different learn Japanese books that I have received from different sources so hopefully they will start being helpful.

I have recently uploaded my first album to Facebook. The pics are out of order and a bit random but it should give you a taste- http://www.facebook.com/media/set/?set=a.10100905788349738.2843436.5700418&type=3&l=a221b2c458

Additionally, here is a new video we just put out, if you look closely, you can spot me in the background, I was at all the seminars and with the camera guy the whole time- http://vimeo.com/38314067

Well that is it for now,

Love and miss you all!!!!